17-10-2016
התעכבתי שעה ארוכה באפילה על שובר הגלים, בחיפוש אחר טורפי הלילה והמתנה לאור הראשון, לא היה איש על השובר מלבדי, גופי דרוך ואני מחשב כל צעד בין הסלעים החלקים מטל הלילה ורסס הגלים. ירח של חג, גאה ומגוחך כמו חתן בר מצווה, הטיל אור שרק חיזק והעצים את הצללים. דרך הסוליה הדקה של נעלי הצלילה יכולתי לחוש את מרקם הסלעים מתחלף בכל צעד, בינות לנקיקים תחתי, סרטני הלילה סיננו שאריות מזון ורקבוביות חומר אורגני שדבקו בסלעים, הרוח הדרומית חיפשה את דרכה והעלתה איתה מבין הסדקים את ריח הרקב הטרי.
שלוש הטלות מאוחר מידי, אחרי שכבר החלטתי לרדת מהשובר ולפנות את מקומי לדיג רענן, איבדתי את בובת הפתיון ואת כבל הפלדה לטובת סלע עלום.
על החוף, שמש רעננה של בוקר סתווי מחממת את גבי, קרניה חודרות את המים שעד לפני שעה קלה נראו אפלים ומאיימים. הגל העולה נצבע בירקרקות שקופה ומבריקה, הסוואל שנבנה במהלך הלילה יציב ורחב, והגלים נכנסים בגיבועים מסודרים ומרווחים. הגולשים כבר כאן, ומה שטוב לגולשי הגלים, טוב לדגים.
הים שכבר הריח את הסתיו מצטמרר כעורפו של חתול, זרמים תחתיים של מים רעננים חודרים אל החוף, זורעים אצות, וסוחפים עמם, בדרכם חזרה אל הים, שאריות של קיץ מהחול הלוהט.
דגי הקאראס מתכנסים לקציר האצות המלבלבות על גבי הסלעים,
דגי הטלויזיה כורים בחול, נאספים בלהקות ומלקטים את שחשפו הזרמים מהקרקע, מסתערים על כל פירור שנסחף בזרם בין אם יש בו קרס ובין שאין.
הבורים בשיא עונת החיזור והרבייה, נצמדים לכדור צפוף וממתינים להטלות.
נקבות הקלמרי כבר מזדחלות על הריפים, מחפשות מסתור להדביק בו את ביציהן והזכרים בעקבותיהן, מחפשים זיווג.
גדודי סבידות יפלשו בקרוב ויסתערו דרך החול, בינות לחילות השיריון של סרטני השייט הכחול.
ומיד בעקבות כל אלו, נכנסים הטורפים, המדללים, הציידים והניצודים.
אחד מהם רודף בתוך הגל אחר בובת הפתיון שלי, אני צופה בו מנווט במיומנות, ראשו סנטימטר אחד מתחת למים, קצה זנבו כבר מבצבץ בעודו מנסה להחליט מאיזה צד לתקוף, אני חרד לו לפתע, אני הטרף, אני הטורף. אני גולל בכל המהירות ומצליח לחמוק ממנו לפני שהוא תוקף.
לכבוד הסתיו המסדר יכתיף את נשקו!
אני מקפל את החכה, זה לא בוקר להרג, חדוות החיים שמעורר הסתיו בטבע כבר דבקה בי היום, אני מתיישב ובוהה בנקודה בה אורב הדג, כניסת השפל מרחיקה אותה אל מחוץ לטווח ההטלה, הוא בטוח, אף אחד לא יתפוס אותו שם, לא היום.