מוביל הלהקה מלמד את החברים לרדוף ולצוד במים הרדודים, על רקע החול הבהיר ובשילוב קרני השמש המאירות ישירות לקרקעית אני מבחין בו שוחה על צידו במים בעומק 30 סנטימטר, משתמש במומנט הגל הנכנס בכדי להסוות את התקיפה, אחריו כמעט בשיירה מושלמת, שאר חברי הלהקה מנסים לחקותו. חלקם נמלכים בדעתם וסובבים לאחור כבר בעומק חצי מטר, והאחרים, האמיצים, ממשיכים בהסתערות עד שזנבם מבצבץ מעל פני המים הרדודים.

בעוד הזכרים משתובבים ולומדים משחקי ציד, הנקבות נשארות צמודות לסלע אשר בסביבתו הטילו את ביציהן, הן לא יעזבו את עמדתן למשך כשבוע עד 10 ימים ואני יודע בדיוק היכן הן ממוקמות ומנסה להמנע מלהטרידן. הזכרים החופשיים הם ציד מענין בהרבה ותפיסתם אינה פוגעת בהתפתחות הדור הבא. הנקבה תתרחק מהקן רק על מנת להניס פולשים (או מה שנתפס בעינה כפולש- דמוי), אשר מתקרבים יתר על המידה אל הקן. היא תתקוף פעם אחת, וגודלה, בשילוב המים הרדודים יצור את הספלאש המוכר, זה שקורה מתחת לאף שלנו ואנו חושדים בעוד בייבי לוקוס, כאשר היא תקפוץ לפתע מהסלע ותתקוף.

אני מדמיין את הצוללים הניגשים למדף הסלע ובעת שהאם האמיצה מסרבת לסגת מהקן הם משחררים ירייה מדוייקת ומשתקת לאחורי הזימים, אפשר לבחור, ואם הדג אינו נסוג למראה צלליתכם כנגד כל האינסטינקטים החייתיים שלו, משמע שיש לו/לה סיבות אבולוציוניות לכך, ברוב המקרים תהיה זו הגנה על הקן.

השעה כבר מאוחרת לדיג, 09:30, הלהקה עדיין בסביבה אך הדגים אינם ממהרים לתקוף חרף כל ניסיונותי, אני מנסה לפתות אותם בכל עמודת המים, מג’יג לקרקעית, דרך מינויים למרכז העמודה ועד פופרים וכלבים על פני המים. השוגפן הכסוף המנצנץ בשמש מושך את המוביל למעקב וניתן להבחין בזנבו, בסנפיר הגב ובראשו החום עוקב בחשדנות מהוססת אחר הפולש, אבל הוא חכם מכדי לתקוף.

כעבור שעתיים של דיג גם המנוסים שבינינו מתחילים לאבד ריכוז, הטעויות מתחילות, הסרת העינים מהדמוי רגע לפני הסלע, מהלך שהשאיר דמויים רבים וטובים בסלעים ברחבי החופים, היא הנפוצה ביותר. דווקא ברגעים אלו, כאשר אני שוכח לרגע מהנקבה המגוננת שצמודה לסלע תחתיי, היא תוקפת וננעלת… הנקבות לא מוותרות בקלות, אינסטינקט האמהות גורם להן להילחם עד השנייה האחרונה, כולל סלטות מרהיבות ברגע שהחול נוגע בגחונן כאשר אני מושך אותן לעבר המים הרדודים, גם מחוץ למים הן לא נרגעות וממשיכות להלחם עד השחילר. במקרים רבים יצליחו לקרוע את החוט, או לקרוע את עצמן מהקרס ולאחר כל הטראומה הזו אני תמיד תוהה אם יחזרו לקינן לאחר השיחרור או שימלטו את נפשן לחוף אחר או למעמקים ויפקירו את ביציהן המופרות לטורפים אחרים.

נראה שהגומברים האגרסיבים דוחקים החוצה את הלברקים העדינים, כמעט בכל חוף בו נהגנו לתפוס לברקים, מהרגע שהחלו להתפס גומברים, לאורך תקופה של 2- 3 עונות, הלכו והתמעטו תפיסות הלברקים. בחופים מסויים כבר אין לברקים כלל למרות התנאים הכמעט אידיאלים, ובמקומם עולים בחכה עוד ועוד גומברים. מהירים, אגרסיביים, אמיצים עד טיפשות. הגומברים גם נוהגים לצוד בלהקות, דבר שמקנה להם יתרון עצום על הלברק החשאי, זה שמסווה עצמו היטב בתוך להקת דגי בורי או בגומחות עגולות על החול בקרקעית לצד הזרם(- לא בתוך הזרם חברים! דמיינו רגע כמה אנרגיה נדרשת לעמוד במרכז הזרם, גם אם יטרוף כל היום לא יצליח הטורף לאזן את המשוואה ויאלץ לסגת תשוש ורעב לשולי הזרם ולתקוף משם).

נקבת הגומבר הפסידה לשוק לידר פלורו קרבון 25 ליברות, החוט אמנם משויף לחלוטין וידרוש החלפה אבל הגומברית על הסלע, נאנקת מהכאבים שמסב לה האוויר בריאות, דואגת עד טירוף לביצים ולקן שהופקר, אני אוחז אותה בזהירות מבטנה וחש בדופק המשתולל, אין לי לב ואין לי כל כוונה לארוז אותה בשקית, לקדוח ממנה תבשיל. אני מודה לה על המאבק ומתנצל על ההפרעה ושלף בעדינות רבה את הקרס מבשרה. מדידה וצילום מהיר והיא מוחזרת לים ולתפקידיה האמהיים.

אני מחליט להמר על אחד הזכרים שבעומק, המוביל אולי מנוסה מידי בשביל לתקוף בובה במים צלולים אבל הצעירים פרועים ופוחזים בהרבה. מחמש ג’יג שטוח, זהוב, 20 גרם, סינגל הוק וטיזר על הזנב, 2 אסיסיטים על הראש. הטלה רחוקה, סגירת קשת לפני הנחיתה, גילגול מהיר מאוד עם עצירות קצרות והג’יג טס על פני המים כמו פופר, העצירות הקצרות מוסיפות אותנטיות לתנועה ומזמינות תקיפה. וזה עובד! הגומבר מסתער על הג’יג, צולל לרגע ומתחיל בריצות האופייניות- הוק סט חד לנעיצת הקרס ומאבק עיקש במהלכו אני נותן לדג להוציא אנרגיה ולהתעייף ובסבלנות מכוון אותו לנקודת ההוצאה שנבחרה מראש ומאפשרת גישה נוחה לפני הים. זכר בוגר מגיח מהמים, קילו וחצי לערך, צר וארוך בהתאם לעונה ולטמפרטורת הים. אחריו אני מבחין בשלושה דגים נוספים שמתקרבים לכדי מטר מהחוף ונסוגים רק לאחר שצלליתי נגלית להם. הם שם. ונראה כאילו ישארו שם לעוד מספר ימים, יתכן ולכל העונה. הדג יספק ארוחה מושלמת לערב החג, אין לי צורך בדגים נוספים, לא היום. עוד אשוב לנקודה ואמשיך בציד, אבל אשתדל מצידי לשמור על איזון ומתינות שתאפשר לי להמשיך במחקר ובמעקב אחר האוכלוסייה המרתקת הזו על כל גווניה ומיניה.

שנה טובה.