• מיקום- מרכז, יפו דרום
• שעת תפיסה: 07:30
• פתיון: ג’יג 20 גרם זהוב
• מקל: דאיווה סלטיסט 4-15
• רולר: שימאנו ררניום 2500
• חוט: ואריבאס 12 ליברות, לידר 16 ליברות

נדודי שינה ויקיצה טבעית בשש בבוקר, קפה, סיגריה, מרפסת, לא מצליח להגדיר מצב רוח, ברבע לשבע אני מחליט לצאת לים להרגע קצת, אמנם קצת מאוחר והים עובד, אבל ללא ספק הים תמיד מנחם.

שבע ועשרה בחוף, ים עובד חזק, גלים 1.2, רצועת קצף וחול עד למרחק 40 מטר מהחוף…מה שקורה, מי ששוחה, שוחה בעומק.

כלבים לא באים בחשבון, דמויים לא יספקו את הטווח הרצוי, נשאר עם ג’יגים, בוחר בהיסח הדעת ג’יג זהוב, 20 גרם, של איזו חברה עלומה.

אני לא מרוכז כלל, הראש עוד בטרדות היומיום, לא ממש רציתי לצאת, לא ממש חשובה לי התוצאה, העיקר לנשום קצת אוויר צלול ורסיסי מלח, ואם אפשר לא להשאיר בובות במים.

הטלות אל מעבר לקו השבירה, בחיפוש אחר הגומברים, הקפצות רגועות, הזרמים והסחף מפעילים את הגי’ג ואני רק נשמר מהתקעות בסלעים. בתוך הקצף אני גולל מהר, לא מכיר טוב את הנקודה וחושש לאבד את הג’יג. בהטלה העשירית בערך, כבר ממש בקרבת החוף ובעובי הקצף, מקבל תקיפה בכל הכח, הלברק צץ משום מקום, הפתיע אותי לגמרי. הים העובד ממלא את המים בחמצן, ואת הדג באנרגיה, והוא נלחם בכח רב יחסית ללברק. אני עם מקל לייט 4-15, בנקודה חדשה יחסית ולא ציפיתי אפילו לדג כך שלא תיכננתי נקודת הוצאה, רשת אין, שותף אין, רק אני והדג. מנסה הנפה והדג נתקע בין שני סלעים בקרבת החוף. אני משתדל לא להתרגש, מרפה את המתח בחוט וממתין לגלים שיחלצו אותו ואותי. הדג חוזר לתעלה ואני מחליט להניף שנית, המקל עומד בעומס ואני מברך על הבחירה בשוק לידר איכותי ועבה (16 ליברות).

לברק ב15 דקות, ללא ציפיות ובהפתעה מוחלטת, אני מוודא את מין הדג ומחליט לארוז אותו ולהתקפל, בוקר מפתיע ומתגמל מזה כבר לא יכול להיות. דייגי הבוס צועקים אחרי סיסמאות “איפה שיש אחד יש עוד”, אני לא צריך עוד, גם לזה לא פיללתי.

השמש כבר חדרה מבעד לעננים ואני עדיין בחליפת הטרנינג בה ישנתי, אני עולה על האפניים ומתחיל בדיווש הארוך הביתה.