תחושת אכזבה מקבלת את פנינו כבר בנקודה הראשונה, מקלות סרף, לפחות שישה, ועוד שני פנסים על השפיץ ואחד בדרך. תמיד אעדיף לדוג עם מינימום דייגים מסביב, גם אם בנקודה נחותה יותר, התחרותיות, זוויות ההטלה המוגבלות, הסתבכויות החוטים הצפויות. ואיכשהו תמיד יש תחושה שכל דייג מקווה ששכנו לא יתפוס, BAD KARMA. באמצע הדרך אנו סבים על עקבותינו וחוזרים לאוטו, לחפש נקודה חלופית.

הים בשפל אבל מוטרד, משהו בדרך, סוואל צפוני שהובטח מתמהמה ונראה שכל הריף מחכה לו. אנחנו מחליפים נקודות ללא הרף וללא תוצאות. כעבור כשעה הסוואל מתחיל להכנס ואיתו התקווה, השותף כבר התקדם מאות מטרים קדימה ואני מתמהמה בנקודה אופטימית, חול, עומק 40 סנטימטר וכמה בורות פוטנציאלים. הסוואל נבנה לאט. חולפות עשרים דקות והשותף כבר יצא מטווח הראייה.

בתוך מתקפת הגלים הבאה אני מבחין במעקב, צילו החום של לברק בוגר מגיח מהעומק ואני רואה אותו מלווה את הדמוי ומוותר. מזכיר לעצמי שהלברקים מתרבים באביב. לאחר ההטלה, נקבת הלברק שומרת על הביצים המופרות לתקופה מסויימת ואני מתחייב לשחרר כל נקבה שתעלה בחכתי במהלך כל עונת הרבייה. היא מלווה את הפולש, פייקי דוג כסוף, ומוודאה שאין לו ענין בטריפת הביצים. היא מצידה תתקוף רק אם יתקרב יתר על המידה לקן. אני מחליט לא להתגרות בה ומתקדם לאיזור בו הסוואל מגיע לנקודה הגבוהה ביותר. לא חולפות שתי דקות של עבודה וגומבר עצבני במיוחד תוקף בכל הכח, הוא מבצע מפגן סלטות וריצות לעומק עם הרבה שפריצים על המים. באחת הקפיצות אני מבחין שהקרס נעוץ בגחונו, לא יעזרו לו הסלטות והריצות, הדרך היחידה לאבד אותו כעת תהיה דרך פיצוץ בחוט. הסוואל ממשיך לעלות ואני מנצל אותו לטובתי, מושך את הדג עם הגל הנכנס ונותן לו לרוץ אחרי השבירה. צדדיתו הכסופה כבר נראית לעין, אני מושך אותו בתוך גל נוסף ובשבירה המים נסוגים והדג נותר על החוף. יש! גומבר בוגר, קילו וחצי בקירוב. אני יושב לנוח על הסלעים וממתין לשותף שהחל לחזור לאחר שהבחין במאבק מרחוק.

צילום מהיר והמשך עבודה בצוותא. אנחנו מחליפים נקודות כל חמש דקות לערך, הדגים נודדים ואנחנו אחריהם. הסוואל מסודר מאוד ומטפס לאיזור ה-60 סנטימטרים. בעוד כשעתיים יהפוך כל איזור החוף למכבסת גלים וקצף אבל ברגעים אלו הים אופטימלי.

עוד מספר הטלות ואני ננעל בשנית. שוב גומבר, בוגר ועצבני כמו אחיו לפחות, השותף צועק לי להמתין ומתקדם לעברי עם הרשת, אני נכנס לשאננות ומנסה למשוך אותו בכח, רק בשביל לראות אותו במרחק של פחות ממטר פולט את הדמוי לאוויר בבוז. שום דבר לא מובטח בדיג.

המים מלאים בדגים, באחד הגלים אנו מזהים מספר לברקים, צדדית כסופה וזנב שחור, אפשר להתבלבל בין בורי ללברק אבל לא בין לברק לבורי. זוהי ללא ספק התכנסות רבייה, נקבה אחת ומספר זכרים שסובבים אותה וממתינים לרגע ההטלה על מנת להתחרות בינהם על הפריית הביצים.

השותף שעובד עם מינו ננעל ברגע, לא מתרגש, יאמר לזכותו- קל להתבלבל ולעשות טעויות כאשר דייגים אחרים סביבך ננעלים על דגים, אני עצמי טרם התגברתי על המכשול הזה- הוא נועל לברק צעיר, כסוף בוהק וחסר ניסיון, חצי קילו לערך שמשוחרר במהרה למים.

שנים של מרדפים אחר לברקים פיתחו אצלי הזדהות ורמת אחריות מסוימת להישרדות המין. אני מחליף את הפייקי דוג בפופר באקפייר על מנת לטרגט רק גומברים. ממש בקרבת החוף שני גומברים בוגרים מתחרים על הדמוי ומפספסים. איזו חגיגה. תקיפה נוספת והבובה מסתבכת בחוט וצוללת למים, הדג אחריה, מנסה לתקוף שנית אבל מפספס.

אני לוקח נשימה עמוקה, מתזמן עצמי עם הגלים ומטיל רחוק. הדמוי רוכב על הגל ונדרשות רק שתי הקפצות לפיצוץ המיוחל, המשיכות שונות ולמרות שהדג מצליח לקפוץ מעל המים כמנהג הגומבר אני מזהה לברק יפה. לא כל יום ננעל לברק על פופר, לרוב הם הססנים ונרתעים, אני מניח שהתחרות בין הזכרים והורמוני הרבייה מעלים את רמת האגרסיביות. בתוך פחות מדקה הוא בחוץ, בכל זאת לברק. דג בוגר, צר וארוך, בסביבות הקילו. בדיקה זריזה לוודא את מין הדג (לחיצה על הבטן ומשיכה לכיוון פי הטבעת של הדג- בזכרים יופרש חלב ובנקבות יופרשו ביצים) זה זכר, אני נרגע מעט ומחליט לאסוף אותו לשקית.

המחזה במים מרהיב, כל מספר גלים אנו מבחינים בהתקבצות הרבייה, הדגים עסוקים בעצמם ומתעלמים לחלוטין ממגוון הדמויים הרחב. השקית מתקרבת לשלושה קילוגרמים, אין לי מה לחפש כאן יותר, הגעתי למכסה היומית שלי ואין לי שום רצון להפריע ללברקים. אני מקווה שאולי בכל זאת השותף יתפוס עוד משהו, מגיע לו ללא ספק על השיחרור. הוא ננעל לרגע והדג חומק לו, עוד נעילה ועולה לוקוס קטן שמקבל נשיקה וחנינה. אנחנו מחליטים להתקפל ובמהלך ההליכה חזרה נתקלים בהתקבצות נוספת בקרבת הסלעים, עוד להקת לברקים, יתכן ואפילו אותה להקה. בתוך המים הצלולים עדיין, ניתן להבחין בנקבה חומקת מהפמליה, נצמדת לסלע רדוד ומיד אחריה התנפלות של זכרים על נקודת ההטלה… בתוך שעות הים כבר לא יתאים לדיג והדגים ינדדו לעומק, הביצים המופרות שישרדו ויבקעו ישחררו למים את הדור הבא של הדגה, אנחנו מתענגים על המחזה ומשאירים אותו מאחורינו, מסופקים, מקפלים ציוד וחוזרים לעמל יומנו.

…

מחשבה קטנה לסיום בענין הרפורמה בענף הדיג:

כמה סבלנות, אמונה ותקווה צריך דייג לקחת איתו לים. ובימים אלה, יותר מתמיד. מה שקורה בים לאחרונה הוא יותר מהפקרות. יש כאן התגרות מכוונת של הדייגים המסחריים. משהו בסגנון “רוצים להוציא אותי לחדשיים מהים בלי פיצויים- אני אראה לכם מה זה, אני א…ן ת’ים.” וכל נושא ה”מגיע לי”, דמעות תנין. מי שבאמת דואג למושא פרנסתו יקצור ברינה, מי ששם ז- בדמעה.
רשתות עמידה (אסורות באפריל- מאי) ממלאות את הים לאורך קילומטרים, שורות שורות של בריקדות, לעיתים  מתחילות פחות מעשרה מטרים משוברי הגלים. מצילים פורסים רשתות השכם בבוקר על החסקה (כמה רומנטי), טרולים בעומק 10 מטרים ואף פחות, מנופפים לשלום לסיירי השיטור הימי שלא מעזים להתעסק איתם. מערב פרוע. ואלו רק בעלי הרישיונות, בנוסף אליהם קיים מספר לא ידוע של דייגי רשתות וסירות ללא רישיון דיג שעושים בים ככל העולה על רוחם.
להבדיל מהמסחריים, החובבים, “הספורטיבים” כפי שמכנים אותם, על כל ווכחנותם ועל אפם וחמתם- מצייתים לחוק ויושבים בבית. אין דייגי יאכטות שיפריעו לטרול במסלול ההרס שלו. אין קייקיסטים שיאלצו את נהגי המרוץ של החסקה להאט או לעבור נקודה, אין דגלי צלילה שיסמנו לחסקות הבורים שיתרחקו. ומרבית החופים ריקים מדייגים חובבים שיצאו מהרפורמה מבולבלים כל כך שאינם מעזים אפילו לזרוק חכה.
אינני כועס כי אסור לי או מותר לו. אני כועס כי נלחמתי יחד עם עוד רבים וטובים למען מטרה מכובדת, ונלחמו בנו רבים וטובים אחרים,עם אותה המטרה אבל בגישה שונה. חוקי הדיג קיימים כבר שנים ולאחרונה אף עודכנו ,אבל ללא אכיפה אמיתית ולא סלקטיבית, ללא הרתעה של פורעי החוק ואולי אף פיצוי למושבתים, לא תשפיע שום רפורמה על מצב הדגה והים. אין כאן מנצחים, הים מפסיד, וכולנו, כלל הציבור מפסיד, אותו הציבור שידרש בסופו של יום לשלם פיצויים לאלו שאחראים לחיסול הדגה.

ומי יפצה את הים?