eladלרוב אני נמנע מציד לוקוסים, ולא חסרות סיבות, הדג נדיר והאוכלוסיות מדוללות, 90% מהתפיסות הם של דגים קטנים מידי (מתוך אולי 60 לוקוסים שתפסתי במהלך השנים שמרתי שלושה, זה השלישי), , נדרש ציוד ייעודי וסגנון עבודה ייעודי שאני אינני נמנה עם חסידיו ובנוסף הפריטים הגדולים שוכנים באיזורים קשים להגעה…באופן עקרוני.
הים סר וזועף מזה כמה ימים, הטורפים נשארים בעומק היכן שהזרמים רגועים יותר ואילו הטרף מצטופף במרינות בנחילי ענק. הרוחות המערביות מעיקות לא פחות, 10-15 ואפילו 20 קשרים עם משבים מהירים אף יותר אשר מונעים הטלות לכיוון העומק. היציאות לדייג הן יותר אתנחתא בסוף יום מאשר שיחור אחר טרף.
אבל ריח הסתיו בבקרים הקרירים מעורר תחושות נדודים, קרוב למחצית מעולם החי מתחילה בנדידות, דרך היבשה, הים והאויר, בעוד עולם הצומח מחליף את גווניו.והדייגים לא נשארים אדישים.
לאחר התלבטות ארוכה שרק דייגים מכירים, אני מחליט לקחת את הציוד הכבד:
מקל: Major Craft Saltic 10-30 (3M)
רולר: Shimano Rarenium 3000
חוט: Power-Pro 16 Lb
לידר: Fluorocarbon 0.50 mm
יהיה קל יותר להתמודד עם הגלים והרוח עם הסט הזה, ואם תבונא הפתעות אהיה ערוך לקראתם.
הבריכה הפנימית התעוררה לחיים עוד לפני שהגענו, קפיצות ומרדפים נראו בצמוד לסירות ומייד הצטערתי על הציוד הכבד שהבאתי אשר אינו מאפשר עבודה עדינה עם דמויים קטנים, התקדמנו לכיוון השפיץ, רסס גלים מעל, זרמים, קצף ומערבולות מתחת, הים משתולל…
מתחתינו, בצמוד לסלעים, סימפוניה של בייבי לוקוסים שעולים מהמים בחמישיות וקוצרים בביזרי, אני מחליט להימנע מלתפוס ולפצוע אותם לשווא, מרכיב את קוטל הגומברים שלי (BASSDAY 124F כסוף) ומחפש את הגומברים בהטלות לעומק וגרירה מהירה עם טווצ’ים אגרסיביים.
הדמוי כבר קרוב לסלעים ואני נותן עוד טוויץ’ אחד קטן לפני הוצאתו מהמים ואז…צל שחור ענק מזנק מהסלע ותוקף את הדמוי בעצמה, הדג נותן נגיחות ומשיכות עצבניות ומנסה לחזור למערה שלו בעוד אני תופס את השפולה (שבכלל מכוונת לריצות) ומושך את הדג בכל הכח הצידה, הלוקוס מבין שפיספס את ההזדמנות לחזור למערה ונצמד בכל כוחו לסלעים, עכשיו כבר מתחת לרגליי ממש. רועי נחלץ לעזרתי ומדלג בינות הסלעים בדרך למטה עם הגריפר ביד. אני מזהה נעילה של שלושה קרסים בגחונו של הדג, מזל גדול, הדג נלחם הפוך עם גבו לכיוון הקרקעית.רועי כבר קרוב אבל אני מחליט להניף את הדג- מזל גדול שהבאתי ציוד כבד ואמין . תוך כדי צעקות “איזה לוקוס!!!” אני מעלה אותו לסלע ולא מאמין לגודל. לוקוסים תמיד נראים גדולים ברגעים הראשונים מחוץ למים ואחר כך נוטים להתכווץ אבל הדג הזה גדול ונשאר גדול גם אחרי פליטת 3 בורים באורך 20 סנטימטר כל אחד.
צהלות שימחה ועידוד עולות משני צידיי, עוברי אורח עוצרים להצטלם עם הדג ואני פשוט מביט בו מחוייך ושבע. אין סיבה להמשיך לדוג, גם אם מסתובב לו שם עוד דג בסדר גודל כזה מוטב להשאיר אותו למזלו (או ליציאה הבאה)
