מיומנו של גשש
לברקים
21/05/2013אלעד אמיתי
05:00, חוץ, צינת בוקר, עיניים טרוטות, אור ראשון ברקיע.
נסיעה, חניה והתארגנות, חידוד חושים, שיפשוף עיניים, נשימה עמוקה, האזנה מתוחה לצלילים מכיוון הים, מנסים להחליט איזה סט לקחת. זה לא שלא בדקנו והצלבנו נתונים מחמישה אתרי תחזית שונים, זה פשוט שדברים שרואים ושומעים מכאן לא רואים על המסך.
נקודה ראשונה, הים לא לטובתינו, זרמים חזקים, תעלות עמוקות וגלים שמאיימים להיכנס מעל הסרבל.
האזור רצוף סלעים וכל דמוי ששוקע יותר מ-10 סנטימטר לא יחזור. הכלבים נעלמים בתוך הקצף ומתחת לגלים, ככה לא תופסים לברק!
נכנעים לאיתני הטבע אנחנו מתחילים בצעידה ארוכה לכיוון הנקודה הבאה.
גם חופים רדודים ופתוחים מסתירים בתוכם הפתעות, אנחנו מחפשים (בהפוגות בין הגלים) אחר התעלות שנכנסות לעומק, שנראות כמו רצועות כחולות כהות, אלו הן התעלות שדרכן הטורפים מתגנבים אל החוף ואל הריפים הרדודים. טורף לא ייסתכן בהחפה ולכן, הטורפים אינם שוחים בקו ישר מהעומק לרדוד אלא משתמשים בתעלות שיוצרים הזרמים והסלעים בכדי להתקרב בביטחה לאיזורים הרדודים העשירים בטרף.
לאחר שאיתרנו את התעלה אנחנו מחפשים את צוואר הבקבוק שלה- ראש הזרם- הנקודה הצרה ביותר במעבר. בנקודה זו, אחוז התפיסות עולה פלאים, כל דג ששואף להכנס או לצאת חייב לעבור מכאן.
נכון שיש סיכוי לתפוס את הלברק באיזור החוף עצמו אולם בחוף אנו מתחרים בעשרות דגיגים ושאר אטרקציות למאכל ולעיתים נבזבז זמן יקר בעבודה באיזור בו אין כלל טורפים ואילו בצוואר הבקבוק הדמוי הוא הזדמנות לארוחה מהירה בדרכו של הטורף פנימה או החוצה מהחוף.
הטלות ארוכות אל מעבר לגלים וזיגזוג עצבני באיזור המים השקטים להשגת תשומת הלב, כניסה בזווית נכונה ובעיתוי נכון אל תוך הזרם (לא עם הגל אלא בעקבותיו) והזמנה למעקב. התקיפה, אם תגיע, תגיע בשולי הזרם, הצוואר נמתח והעיניים עוקבות אחרי הדמוי. הלברק משתמש בתנופה של הגל הנכנס בכדי להשיג תאוצה ויתקוף (לרוב) בעלייה שלפני השבירה- זה הזמן להאט את הזיגזוג, הדג כבר התביית על המטרה וממתין להזדמנות- צריך להציע לו אותה. מייד אחרי התקיפה מגיע ניעור עצבני וחסרי הניסיון שבינינו יתפתו להוק סט שברוב המקרים פשוט יתלוש את הדמוי מפיו של הדג וישאיר אותנו עם תחושת פיספוס.
במקום הוק סט יש להרפות את המתח בחוט ולהמתין 2-3 שניות על מנת לתת לדג להתחיל לשחות עם הדמוי בפיו… עכשיו הזמן להוק סט, לא חד ועצבני כמו בדייג גומברים אלא ארוך ועדין, קצת כמו סחיטה של לימון, ביצוע נכון ינעץ את הקרסים גם בפיו וגם בגחונו של הדג (שכבר הסתובב והחל לשחות עם זנבו אלינו) ויאפשר לנו להינות מהמלחמה ללא חשש של בריחה.
זהו, נשאר רק להביא את הדג אלינו ולהיזהר מהקוצים שעל גבו ומהסכינים במכסה הזימים. לתכננן מתכון וקניות, לנקות, להתחיל בבישולים, להינות מהארוחה ואחר כך שוב לנקות, לבדוק תחזיות למחר, להכין ציוד וחוזר חלילה.
בהצלחה