שאריות של מוזיקה ים תיכונית נישאות על גבי רוח מזרחית נעימה ומלטפות את אזני ואת גבי, מישהוא חגג כל הלילה
לרוב אני נמנע מציד לוקוסים, ולא חסרות סיבות, הדג נדיר והאוכלוסיות מדוללות, 90% מהתפיסות הם של דגים קטנים מידי (מתוך
דגים בוגרים אוכלים באמצע היום נתקלתי בתיאוריה הזו מספר פעמים וכל פעם שמצאתי את הזמן לבדוק אותה (טוב נו, לא
כשהימים מתארכים והשקיעות מאוחרות, הזריחה מוקדמת (מידי) ויציאת בוקר מחסלת את האנרגיה הנדרשת ליום העבודה, יציאה לשקיעה היא דרך מצויינת
יש ימים שאתה מגיע לים ויודע שזה זה. הראות, הסאוול, הקצף, הציפורים בשמים והקורמורנים במים מקבלים את פניך בהינהון שקט.
הלברק מגיח מאחורי הסלע, עוקב, מנסה תקיפה בנקודה בה הגל מתקפל לתוך החוף, מפספס, חובט בזנבו בתיסכול ומתרחק מהמקום. האדרנלין
פעם הגשם גרם לי לרצות להתכרבל במיטה. היום אני מדמיין את עצמי על הסלע השטוח מול הים, עטוף מעיל גשם,
18 קשרים של רוח צפון מערבית מקבלים את פני בחוף הנטוש, אפילו הבוסניקים של יפו ויתרו על התענוג ובחרו להעביר
איכשהוא פיספסנו את הפניה לגעש, אולי בגלל השיחה המעניינת, אולי בגלל שזה לא באמת משנה לאן יוצאים, העיקר שיוצאים. המשכנו
וייצא בנציון, את ביתו, ויירד, הימה; וירא כי המים עומדים, ורוחות השמים שקטו, ועוף השמיים חג ממעל; וירכיב (את) הציוד